"מרחוק כל דבר נראה נס אבל מקרוב גם נס לא נראה כך.

אפילו מי שעבר בים-סוף בבקיעת הים ראה רק את הגב המזיע של ההולך לפניו ואת נוע ירכיו הגדולות"

יהודה עמיחי

כשהייתי צעירונת הייתי די טובה בריצות ארוכות (קשה להאמין, אני יודעת) ואני זוכרת שהייתי טובה בלהצליח לשמור על קצב קבוע, לא מהר אבל עקבי. בהתחלה היו הרבה שעברו אותי אבל ניסיתי להיות קשובה לקצב שלי ולהצליח למצוא מינון שאני יכולה להמשיך בו לאורך זמן.

כשאני מספרת שאני מלווה אנשים 5, 10 ואפילו 20 שנה הם בד"כ מאד מופתעים. אני מאד מאמינה בצעדים קטנים , בכך ששינוי זקוק לזמן, למרחב בטוח ולקשר.

פעם , כשעבדתי באוסטרליה אמרה לי מנהלת המקום שיש לי כישרון לקלוט את הפוטנציאל של האנשים ולהצליח להם לבטא ולממש אותו , גם כשהשאר בכלל לא שמים לב לפוטנציאל הזה (ולפעמים גם אותו אדם בעצמו לא מודע לכך).

אולי בגלל שאני רצה למרחקים ארוכים אז יש לי גם הזדמנות לראות איך הניסים האלה קמים לחיים ואני רואה בפועל איך חיים של אנשים משתנים, איך השיקום באמת קורה, איך ההתקדמות וההתפתחות כל הזמן בתנועה.

גם הניסים שנראים שקרו כך פתאום, הם לעתים רבות חלק מרקמה צפופה של צעדים קטנים, כי כולנו רקמה אנושית אחת.

דרך צלחה לכולנו